פסק-דין בתיק ת"א 12453-09-08

רקע וטענות הצדדים

1.         התובע, יליד 1986, נפגע ביום 26/01/04 במהלך משחק במתנ"ס שבבית-ספר "אורים" באילת. הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי מכח פוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים, החלה על כלל ילדי ישראל ומכסה פגיעות, בין בשעות הלימודים ובין בשעות שאחריהן, בכל מקום שהוא. 

2.         אין חולק כי התובע סבל משבר של הלסת התחתונה ושברים בשיניים.

התובע תמך את תביעתו בחוות-דעת מומחה של פרופ' לאופר, שהעמיד את נכותו בשיעור 20% לצמיתות. הנתבעת תמכה הגנתה בחוות-דעת ד"ר הורוביץ שמצא להעמיד את נכותו של התובע בשיעור 10%.

הצדדים הסכימו להעמיד את נכותו בשיעור 15%, ובאופן נגזר מכך הסכימו כי ככל שהתביעה תתקבל, יעמוד הסכום לתשלום בהתאם לפוליסה על-סך 51,144 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה למדד מיום 01/09/01.

3.         הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שכן התובע הוא יליד מאי 1986 ומלאו לו 18 במאי 2004, ומשכך ניתן היה להגיש את התביעה עד מאי 2007, זאת הואיל ותקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח עומדת על 3 שנים מיום מקרה הביטוח (או אם התובע קטין, מיום הגיעו לגיל 18). בפועל, הוגשה התביעה בספטמבר 2008, ומכאן שתביעתו לתגמולי הביטוח התיישנה.

4.         התובע טוען כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות בשל "התיישנות שלא מדעת". באופן עובדתי הוא טוען, כי הוא ואביו לא היו מודעים לקיומה של פוליסת תאונות אישיות לתלמידים ומעולם לא קיבלו כל מסמך המעיד על קיומה של הפוליסה או תעודה המפרטת את זכויות התובע.

אביו של התובע, מר דוד סרנגה, טוען בתצהירו כי בסוף מרץ 2008 פגש באקראי את עורך-דין סמי אבו ורדה, שהיה בחופשה באילת וסיפר לעורך-הדין על המקרה, ורק אז נודע לו ממנו כי קיימת פוליסה המכסה תאונות של כלל תלמידי ישראל. בהתאם לאמור טוען התובע כי יש למנות את מרוץ ההתיישנות החל ממרץ 2008 ולכן התביעה שהוגשה ביום 25/09/08 טרם התיישנה.

5.         הנתבעת הגישה תצהיר של מנהלת בית-הספר בו למד התובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה, הגב' בנימינה בלום. על פי תצהירה (נ/2), בכל שנה מחולק לכל תלמיד בבית-הספר טופס לתשלום אגרת חינוך. המדובר בתשלום חובה, הכולל בחובו גם תשלום פרמיה בגין פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, והדבר מצוין על גבי הטופס באופן ברור. כך היה גם בשנת 2004 וגם בשנים שקדמו לארוע, בהן למד התובע בבית-הספר. 

עוד טוענת גב' בלום בתצהירה, כי לאחר התאונה פנה אליה אביו של התובע והיה נסער, משום שחשש שהפגיעה תשפיע על שיבוצו של התובע בצבא. בהתאם לתצהירה, היא מכירה היטב את אביו של התובע, ששימש באותם זמנים מנהל חברת השמירה שעבדה עם בית-הספר, והיה בקשר רציף עם בית-הספר ואיתה. היא מעידה, כי בשיחה שהייתה לה עם אביו של התובע לאחר התאונה, ציינה בפניו כי קיימת פוליסת ביטוח תאונות אישיות לכל התלמידים במשך 24 שעות ביממה. היא אף אמרה לו שעליו למלא טופס יחד עם המזכירה לאחר שימסור טופס חדר מיון. בפועל, אביו של התובע לא הביא לבית-הספר טופס חדר מיון ולא מילא את טופס התביעה.

6.         בישיבת 27/03/12 העיד מר דוד סרנגה כי בפועל נפגש עם גב' בלום, מנהלת בית-הספר, לעיתים קרובות, במסגרת העבודה. הוא אף העיד שהיא תמיד שאלה לשלומו של בנו לאחר הפגיעה, והוא אף שיתף אותה בחששו ביחס לשיבוץ בצבא בשל הבעיה הרפואית. משנשאל באופן ישיר כיצד הוא מגיב לגרסתה של המנהלת, לפיה היא אמרה לו שיש פוליסה שמבטחת 24 שעות ושיפנה למזכירות למלא טפסים ויביא אישורים רפואיים, השיב: " אם כך, אז למה לא עשיתי את זה, אלא כעבור 3 שנים? היא לא אמרה לי דבר כזה " (עמ' 6 לפרו' ש' 26).

7.         גב' בלום, לעומת זאת, חזרה על גרסתה שבתצהיר, ומשעומתה עם גרסת מר סרנגה שהעיד שהיא לא סיפרה לו על קיומו של הביטוח, השיבה: " זה לא נכון. הייתה לו שיחה אישית איתי במזכירות בית-הספר. אני זוכרת את השיחה בוודאות. לאחר מכן לא נפגשנו שוב בעניין הזה, אלא רק בענייני עבודה. באותה שיחה לגבי הטפסים ששוחחתי איתו, הייתה נוכחת גם המזכירה, שכן השיחה התקיימה במזכירות בנוכחותה. שמה של המזכירה ג'ינה אמסלם. לא ביררתי עם המזכירה לגבי העניין הזה בהמשך, זה תפקידה לבדוק. היא אמרה שפנתה מספר פעמים לאבא והטפסים לא הגיעו. היו צריכים להביא טופס מחדר המיון כדי שנוכל למלא את הטפסים לביטוח " (עמ' 8 לפרו' ש' 16-22).

ולמטה מזה, היא מוסיפה: " אביב היה תלמיד מיוחד, היה נבון אבל גם קופצני. הארוע די חקוק בזכרוני אך לא לפרטי פרטים ביחס לטפסים. אני זוכרת את הפציעה, ששוחחתי עם האבא וששאלתי את המזכירה שאמרה שהוא עוד לא הביא את הטופס " (עמ' 8 לפרו' ש' 26-28).

8.         התובע הגיש חוזר של המפקח על הביטוח מיום 01/07/02 ומיום 17/08/05 (ת/5). בחוזר משנת 2002 מורה המפקחת על הביטוח למבטחים ליתן גילוי נאות ביחס לביטוח בריאות קבוצתי, היינו להמציא לכל יחיד מקבוצת המבוטחים את פוליסת הביטוח.

התובע טוען כי בית-הספר והנתבעת פעלו בניגוד להנחיות אלו.

אין בידי לקבל את הטענה.

ראוי להדגיש כי מדובר בביטוח בריאות ולא בביטוח תאונות אישיות.

החוזר מיום 17/08/05 מבהיר, כי ביחס לביטוח תאונות אישיות לתלמידים יש להחיל את אותו גילוי נאות שנקבע ב-2002, היינו להמציא לכל יחיד מקבוצת המבוטחים בתוכניות לביטוח אישיות את פוליסת הביטוח.

יש לשים לב כי התאונה ארעה בשנת 2004, כך שהחיוב במתן גילוי נאות לעניין ביטוח תאונות אישיות קבוצתי, נקבע והוחל לראשונה כשנה וחצי לאחר התאונה (החל            מ-17/08/05) ולכן ממילא איננו רלבנטי לענייננו.